| מאת ג'ופרי סמית, Investing.com |
זה באמת היה בלתי נמנע. הזינוק העולמי באינפלציה אחרי המגפה סוף-סוף הכריע את הבנק המרכזי האירופי (ECB) בשבוע שעבר, ואילץ אותו להכיר - גם אם רק במשתמע - בצורך להדק מדיניות מוקדם מהצפוי.
תשואות האג"ח הממשלתיות בגוש האירו זינקו בעקבות מסיבת העיתונים של נשיאת הבנק כריסטין לגארד ביום חמישי שעבר, והחוזים העתידיים על שיעורי ריבית לטווח הקצר מגלמים עלייה של 40 נקודות בסיס בערך עד סוף השנה בשיעור הריבית של הבנק המרכזי האירופי, שנשאר -0.5% מאז שנת 2019, והיה נמוך מאפס עוד מאז 2013.
מניות הבנקים בגוש האירו, שמדיניות הריבית השלילית של הבנק המרכזי הכבידה עליהן שנים, המריאו בהתאם. מדד הבנקים Stoxx 600 עלה 13% עד כה השנה, והמניות של Deutsche Bank (DE:DBKGn) ויריבו הקטן יותר, Commerzbank (DE:CBKG), עלו יותר מ-30%, לשערים הכי גבוהים מאז 2018.
נדיר שהשווקים נעים כל כך הרבה דווקא על סמך מה שלא נאמר. השווקים הגיבו לאופן שבו לגארד דחתה הזמנה לחזור על הדברים שאמרה בדצמבר - כלומר, ש"מאוד לא סביר" ששיעורי הריבית יועלו השנה.
במקום זאת, הגיעה התגובה המאופקת: "המצב אכן השתנה". וכדי לוודא שאף אחד לא החמיץ את התפנית, לגארד דיברה על חשיבותה של הישיבה הבאה של הבנק המרכזי בחודש מרץ, שבה יעדכן את תחזיותיו הכלכליות לשנתיים הבאות.
הבנק המרכזי האירופי אוהב לסנכרן תפניות משמעותיות במדיניות עם עדכונים בתחזיות. אלה שאמורים להתפרסם בחודש מרץ צפויים להעיד על הישארות האינפלציה מעל ליעד של הבנק לטווח הבינוני, 2%, לכל השנה הנוכחית, ואולי גם בשנה הבאה. במצב כזה, לבנק המרכזי יהיה כל מה שצריך כדי להצדיק הידוק של המדיניות המוניטרית.
כמו בפדרל ריזרב, הבנק המרכזי האירופי מאמין שצריך להפסיק לרכוש אג"ח לפני שמעלים את שיעורי הריבית. מפרוץ המגפה, הבנק המרכזי האירופי קונה כל חודש אגרות חוב בהיקף של 80 מיליארד אירו בערך. הכמות היתה אמורה לרדת ל-40 מיליארד אירו בחודש מאפריל ל-30 מיליארד אירו מיוני ולהגיע להתחייבות פתוחה ל-20 מיליארד אירו בספטמבר. אבל אם, כפי שאמר בסוף השבוע קלאס קנוט, הנגיד הניצי של הבנק המרכזי ההולנדי, ההעלאה הראשונה אמורה להגיע בחודש אוקטובר, אזי רכישות הנכסים יצטרכו להיפסק לחלוטין עד אז. לא מפתיע ששוקי האג"ח לא אוהבים את השינוי בנימה של לגארד.
עבור רבים, ההפתעה היא שהבנק המרכזי האירופי חיכה זמן רב כל כך עד שהצטרף למגמה העולמית כמעט של בנקים מרכזיים המנסים לעצור את השתרשות האינפלציה. בשנה שעברה, שווקים מתפתחים, ואחר כך הפדרל ריזרב, כבר הפחיתו את התמריצים שלהם לתקופת המגפה, אולם הבנק המרכזי האירופי התנגד בנחישות למגמה, אולי כי הוא זוכר שהעלה מהר מדי את שיעורי הריבית אחרי המשבר הפיננסי הגדול לפני עשור. הטעויות האלה הובילו למשבר אמון הרסני בחיוניותו של האירו, ולעשור אבוד של צמיחה בכמה מהמדינות החברות באיחוד המוניטרי.
למען ההגינות, לבנק המרכזי האירופי היו כמה טיעונים טובים נגד הליכה עיוורת בעקבות עדר הבנקים המרכזיים, שמיהרו להדק מדיניות. הכלכלה של גוש האירו מספיק גדולה כדי לייצר דינמיקה משלה; אובדן מקומות העבודה בתחילת המגפה היה פחות דרמטי בגוש האירו משהיה בארה"ב, אז גם אם יש היום כיסים של צמצום, ושיעור האבטלה הרשמי הוא הנמוך ביותר משהיה בתקופת האירו, 7.0%, שוק העבודה בגוש האירו ממש לא סובל ממחסור כמו השוק בארה"ב. מבחינת השכר – עד כה – אין הרבה סימנים לכך שהעובדים מנסים להחזיר לעצמם את מה שאיבדו לאינפלציה.
חשוב מכך: אינפלציית השיא השנתית שנרשמה ב-12 החודשים האחרונים, 5.1%, נבעה ברובה ממחירי האנרגיה, שעליהם אין לבנק המרכזי האירופי שליטה, ועשויים לרדת בחדות כלעומת שעלו.
אבל יש סיבה להאמין שהמצב שונה הפעם. הזינוק הנוכחי נובע פחות ממחירי הנפט, ויותר ממחירי הגז הטבעי. המצב הבלתי-פתור עם רוסיה לגבי "נורד סטרים 2" כבר נמשך זמן רב מהצפוי, והמחירים הסיטוניים של גז ואנרגיה התייצבו בטווחים שגבוהים בהרבה מהממוצעים ההיסטוריים.
עד כה, ממשלות בכל אירופה הגיבו בהכרזה על סובסידיות לחשבונות דלק ביתיים, בהנחה שהזינוק יחלוף כפי שחלפו אחרים לפניו, ואת הסובסידיות - כפי שהיה עם סובסידיות אחרות בעבר - אפשר יהיה לבטל בהדרגה בזמן מתאים יותר. אולי זה עוד יתגשם, אבל בטווח הקרוב, את המיליארדים שגויסו בתוכנית "הדור הבא" של האיחוד האירופי יוציאו על סובסידיות שאי אפשר לשמר, על צריכה של דלק שלא שומר על הסביבה.
אם זה לא מספיק כדי להפוך את הבנק המרכזי האירופי, הרואה בעצמו מוסד "ירוק", לניצי - קשה לדעת מה יספיק.