| עו"ד יונתן ברנד, מנכ"ל אולטרה פיננסים |
הצעת התיקון לחוק המזון, המיועדת להאריך את תוקפה של הוראת השעה בנוגע לאיסור על מיזוגים בין ספקי מזון גדולים לקטנים, מציגה גישה בעייתית המעלה תהיות רבות. המדינה, במאמציה לקדם תחרות בשוק המזון, עשויה למעשה לגרום נזק בלתי הפיך לעסקים קטנים ובינוניים, הנאבקים ממילא במציאות כלכלית מאתגרת. במקום לשמר את תחרותיותם ולמנוע את סגירתם, הצעת החוק החדשה עלולה להוביל דווקא לצמצום ההיצע ולפגיעה בצרכן הישראלי.
מצבם של העסקים הקטנים והבינוניים בישראל בכי רע. הם נדרשים להתמודד עם מחסור כרוני באשראי, עומסים רגולטוריים כבדים, ותחרות אגרסיבית מצד רשתות המזון הגדולות, המתנהלות ביד רמה בכל הנוגע למחירים ולתנאי תשלום. ספק מזון בינוני, שעסקיו מניבים מחזור מכירות של מעל 30 מיליון שקלים, מוצא עצמו בנקודה קריטית שבה הוא חייב לבצע קפיצת מדרגה – אך הוא לכוד במצב שבו אינו יכול להתרחב בצורה עצמאית. הלחץ הכלכלי והתפעולי הופכים את הבחירה במיזוג עם גוף גדול לא רק לאופציה המועדפת, אלא פעמים רבות לאופציה היחידה להמשך קיומו.
על פניו, הרצון של המדינה להגביר תחרות הוא מובן ואף מבורך. אך האיסור הגורף על מיזוגים לא רק שאינו פותר את הבעיה, אלא שהוא יוצר מכשול נוסף שמקשה על עסקים קטנים לשרוד. הניסיון לחסום את המיזוגים מונע מפתרון שיכול היה לשמר את הפעילות הכלכלית של עסקים אלו, אשר בלעדיו יאלצו, ככל הנראה, לסגור את שעריהם. המדינה מציגה את הצעד הזה כחלק ממדיניות רחבה יותר להגברת התחרות, אך בפועל היא מתעלמת מהמציאות העסקית ומהאתגרים המורכבים שעומדים בפני העסקים.
יש להבין כי בעל עסק שהקים אותו בעשר אצבעותיו אינו שואף למכור אותו מיד לאחר שהגיע להצלחה מסוימת. בעלי עסקים אלו, אשר השקיעו משאבים רבים וזמן יקר, היו מעדיפים להמשיך ולנהל את העסק שלהם באופן עצמאי. אך כאשר האקלים הכלכלי אינו מאפשר צמיחה, והמיזוג הופך לאפשרות היחידה, יש לאפשר להם לבחור במסלול זה כדי לשמר את פעילותם. יתרה מכך, במדינה שבה המגזר הציבורי מתקשה לגבש מסקנות בזמן, כגון במקרה של ועדת סלבין, לא ייתכן שהמשק הפרטי ייאלץ להמתין באי-וודאות. כאשר ההמלצות מתעכבות, מי שמשלם את המחיר הם העסקים, ובסופו של דבר – גם הצרכנים.
הפתרון האמיתי להגברת התחרות טמון ביצירת תנאים שיאפשרו לעסקים הקטנים והבינוניים לצמוח ולהתפתח. צעדים כגון הקלות רגולטוריות, מתן הטבות מס משמעותיות, והקמת קרנות סיוע ואשראי ייעודי יכולים להפוך את הצמיחה העסקית לכדאית. כך יוכלו בעלי עסקים לשרוד ואף לשגשג, מבלי להיאלץ למכור את מפעל חייהם. מדיניות כזו תועיל לא רק לעסקים עצמם, אלא גם לצרכן הישראלי, אשר ייהנה משוק תחרותי, מגוון ואיכותי יותר.
על המדינה לשאוף למציאת איזון נכון בין שמירה על התחרות לבין מניעת פגיעה בעסקים הקטנים והבינוניים. חסימת מיזוגים ללא הבחנה אינה הדרך הנכונה; עלינו לייצר כלים שיאפשרו לעסקים אלו להתחרות בתנאים הוגנים, ולתרום לשוק דינמי וצומח. כך, נוכל להבטיח שכלל השחקנים בשוק יפעלו בתנאים מיטביים, תוך שמירה על האינטרסים של הציבור הרחב.