| רונן מנחם, כלכלן שווקים ראשי של מזרחי טפחות |
חלף עבר לו נאום יו"ר הפד פאוול בג'קסון הול והמסר שמלווה אותו מתחילת עליית האינפלציה לא השתנה ונותר ברור – נקבל בברכה ירידה של האינפלציה, אך נמתין שתהייה קרובה מספיק לרמת היעד (2 אחוזים) לפני שנשקול לסיים את העלאות הריבית, כל שכן להורידה אותה. ו...אנחנו לא שם.
עצם החזרה על המסר לא הפתיע כלל, אך השוק מבין: חודש בא וחודש עובר ועל אף העלאות ריבית רצופות בשיעור של כ- 5 אחוזים, אינפלציית הליבה, זו שהפד מכוון אליה, עדיין לא רחוקה מ-5 אחוזים, או פי ½2 מרמת היעד שהפד מגלה נחישות להשיג.
כלומר, הטרמינולוגיה של הפד כיום לא שונה מהותית מזו ששימשה אותו לפני חצי שנה ויותר, רק שבינתיים הועלתה הריבית עוד מספר פעמים, אפילו לאחר משבר הבנקים שהתחולל בחודש מרץ.
אלא שהדבקות של הפד להשיג את יעד האינפלציה מתנגשת עם הדביקות של האינפלציה, בפרט זו של סעיפי השירותים, וכרגע ידה של הדביקות עדיין על העליונה.
הקושי עם הדברים של פאוול נובע מכך שמי שתר אחר רמזים לגבי החלטת הריבית בחודש הבא – לא מצא זאת ושתי האפשרויות נותרו על השולחן (הותרת הריבית על כנה, כפי ש-80% מהשוק צופה כיום ולא בהכרח צודק) או העלאתה ב-¼ אחוז ל-½5 עד ¾5 אחוזים (כפי שחושבים השאר).
זה מתכון בטוח להמשך התנודתיות הגבוהה לקראת הודעת הריבית, שגם לא תפחת, משום שבכירי הפד נכנסים לתקופת ההדממה של טרם ההודעה ולא יפזרו רמזים נוספים.
לכך יש להוסיף את התחזית התלת-חודשית החדשה שיפרסם הפד בשולי ההודעה. אם ירצה הפד להפגין שוב את נחישותו, יוכל לספק תחזית די ניצית לגבי תוואי הריבית ועקומת התפזורת של תחזיות הריבית של החברים.
עוד נקודה שראוי לציין – שאינה חדשה כלל וכלל, אך הופכת חשובה יותר ויותר – היא שהמדיניות תישאר תלויות נתונים. והנתונים האחרונים אינם חד משמעיים.
לצד שוק עבודה איתן, המכה את הערכות הכלכלנים שוק על ירך מדי חודש, ומותיר את לחצי השכר כגורם אינפלציוני מוביל, מתקבלים נתונים כמו מדד הסנטימנט הצרכני של אוניברסיטת מישיגן, שפורסם ביום שישי, הפתיע לרעה ומיקד את חששם של משקי הבית מקצב אינפלציה גבוה בשנה הקרובה.
אם חשש זה מוצדק, יצטרך הפד להעלות עוד את הריבית וחוזר חלילה.
לבסוף, הפד לא מבקש לעצמו חיים קלים וזו לא בשורה מעודדת לשוק. על אף קריאות רבות, לרבות של כלכלנים וגופי מחקר, הוא לא מתכוון להעלות את יעד האינפלציה ל-3 אחוזים. לו עשה כך, יכול היה להסתפק בריבית נמוכה יותר (רק לכאורה; למעשה, גם ל-3 אחוזים האינפלציה טרם ירדה, ודאי לא אינפלציית הליבה) ולהקל על השוק.
בשורה התחתונה, פאוול, כמו גם השוק, ערים לקושי לכמת את ההשפעות המצטברות שתהיינה להעלאות הריבית יוצאות הדופן עד כה. ייתכן כי הריבית כבר עלתה יתר על המידה וייתכן כי עליה לעלות עוד. התשובה לשאלה האם התרחיש של נחיתה רכה (היעדר פגיעה של ממש בפעילות הכלכלית) והשגת יעד האינפלציה תינתן רק בעוד חודשים רבים.
מה שכן, בין שתי החלופות – העלאת יתר של הריבית, שבסופה יתברר כי הפגיעה הכלכלית הייתה יתר על המידה לצורך הכרעת האינפלציה, לבין העלאת חסר של הריבית, במחיר של התפרצות מחודשת של האינפלציה, הפד הזהיר, שנכווה בעבר, "יעדיף", בלית ברירה, את הראשונה.
תובנה זו משתקפת בעלייה האחרונה של עקום התשואות לפדיון לכל אורכו.
הכותב הוא כלכלן שווקים ראשי של בנק מזרחי טפחות. אין בסקירה זו כדי להוות תחליף לשיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.