| מאת שאול רג'ואן, משקיע הון סיכון ופעיל בקהילת הביטקוין הישראלית |
תעשיית הבלוקצ'יין העולמית נמצאת בשיא פריחתה: היא מייצרת מוצרים חדשים ומתקדמים, מעסיקה עובדים רבים, מפתחת את הכלכלות המקומיות ואת הכלכלה הגלובלית ומעודדת חדשנות טכנולוגית. פיתוחים רבים של תעשייה זו מתקיימים כאן אצלנו בישראל, אבל החלטתה של רשות המסים להטיל חובת דיווח על החזקת מטבעות קריפטו (כמו ביטקוין, את'ריום ואחרים) בשווי של יותר מ-200 אלף שקל עשויה להחמיץ את ההזדמנות הענקית.
לא רבים יודעים כי בתחילת דרכה של תעשיית הקריפטו העולמית, מרבית הפרויקטים היו ישראליים או עם מעורבות ישראלית. למעשה, ב-2013 יותר מכ-10% מכלל הפרויקטים העולמיים בתחום היו פרויקטים כחול-לבן. לצד השינויים שהתקיימו בשוק העולמי, התעשייה הישראלית המשיכה לצמוח וחברות ישראליות רבות הצליחו לגדול להוביל את הסגמנטים של תחומם, וכיום בישראל מצויות כ-140 חברות שנמצאות בשלבים שונים ומעסיקות אלפי עובדים יחד.
אבל בשנים האחרונות התהפכה המגמה. כמות המיזמים החדשים בעלי אופי ישראלי פוחתים בעשרות אחוזים כל שנה. כך שהפעם, בניגוד מוחלט למגמה העולמית, בין שנת 2020 ועד היום קמו בישראל מספר פרויקטים בודדים בתחום - ויזמים ישראלים בוחרים לפעול ולהתאגד במדינות אחרות. מדובר בירידה של עשרות אחוזים ובפגיעה אסטרטגית ארוכת טווח בתעשייה המקומית. כל זאת, בשעה שמספר המיזמים בזירה העולמית צומח בקצב תלת-ספרתי.
כבר כיום הרגולציה הישראלית יוצרת קשיים ארגוניים מאסיביים, המהווים קושי מהותי לפעילות של חברות בתחום. התעשייה המקומית נמצאת במצב קשה ומעמדה כמובילה כבר נראה כמו חלום רחוק. כעת, נוסף על כל הקשיים, התבשרנו על הוספה של חובת דיווח בעייתית, קשה ליישום ולהבנה, שלמעשה תיצור פגיעה קשה נוספת בחברות ובמשקיעים העוסקים בתחום. מדובר במהלך שעלול להביא לפגיעה נוספת, קשה ומיותרת בתחום בישראל ולהרחקתם של יזמים ומשקיעים.
כל חברה זקוקה לשימוש אופטימלי במשאבים, ולא למערכת דיווחים ביורוקרטית. עם זאת, במקום להצטרף למגמה העולמית של עידוד התחום על ידי יצירת חוקים מעודדים ותומכים, הרגולציה הישראלית מעמיסה דרישות ייחודיות שלא קיימות באף תעשייה אחרת, ובכך מערערת ומכבידה על המשקיעים והיזמים בתחום.
מדובר בחובה חסרת הגיון, שרק תכביד על העוסקים בתחום שלא לצורך, וכלל לא בטוח שתשיג את מטרותיה. להפך, יזמים ומשקיעים רבים יבחרו לנתק את הקשר למדינה ולהוציא את כלל הפעילות לחו"ל. וזאת, למרות רצונם של הישראלים להקים חברות ישראליות למהדרין. נוסף על כך, גם חברות זרות רבות נוטות להעדיף את שירותיהם של יועצים ממדינות שבהן מערכת חוקים ודיווחים מעודדים.
לא ייתכן שבמקום לייצר מערכת חוקים מותאמת, מעודדת, שתתחרה מול מדינות על יזמים ומשקיעים, רק נרחיק אותם, נאבד ידע ופוטנציאל פיתוח כלכלי רחב היקף - שימנעו כניסת הון זר - מה שיביא לירידה משמעותית ביכולת המדינה ליהנות ממסים משמעותיים. ויותר מזה: מערכת המיסוי בישראל יודעת לעשות הפרדה - ולהתייחס לאנשים פרטיים בשונה מחברות סטארט-אפ. היא יודעת להגן עליהן בתחילת צמיחתן, לתמוך בהן בצעדיהן הראשונים ולאפשר להן לצמוח ולהזניק את הכלכלה בעתיד. ואילו כאן, במקום להפריד את שתי האוכלוסיות השונות בתכלית, מחילים על שתיהן את אותה רגולציה, בצורה שתפריע לאזרחים, אבל תחנוק, הלכה למעשה, את המיזמים.
הרומן של התעשייה עם רשות המסים התחיל בצורה אחרת לגמרי. אלו היו בשנים האחרונות לגופים הרגולטוריים המתקדמים בעולם בתחום, ועודדו השקעות זרות ואת התעשייה הטכנולוגית בשלמותה. אף שלא נפתרו מרבית הבעיות, בתחום המיסוי תמיד היתה ברשות המסים ובמשרד האוצר בכלל אוזן קשבת ונכונות אמיתית לעזור לטובת פיתוח הכלכלה ומעמדה של ישראל כמובילה טכנולוגית.
כעת, רשות המסים צריכה לחזור ולהאמין בתעשיית הבלוקצ'יין, וללכת יד ביד עם המשקיעים והיזמים, תוך שיתופם בהליך. אלו יכולים יותר מכולם לתרום מהידע שברשותם, במטרה משותפת ליצור מערכת המאפשרת לחברות לקום, לפעול ולצמוח בישראל. הדבר הנכון יהיה לשנות בהקדם את החקיקה המוצעת ולהימנע מהכרזה על צעדים בשלב הזה. אחרת, מדינת ישראל תיצור סנטימנט בעייתי בזירת ההשקעות העולמית - ונזק משמעותי ומיותר.