| אמיר כהנוביץ, כלכלן ראשי של בית ההשקעות אקסלנס |
במהלך שלושת החודשים האחרונים התשואות בארה"ב זוחלות מטה, כשמדי פעם התפתחויות מסוימות כמו נתון אינפלציה גבוה, נתון תעסוקה חיובי או אמירה "נצית" של אחד מחברי הפדרל ריזרב, דוחפת אותן לעלייה לזמן קצר.
מגמת ירידת התשואות מתאימה לנתונים על כך ששיא קצב הצמיחה מאחורינו. ואולם ביום חמישי האחרון הציג הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן הסכם דו-מפלגתי על מסגרת להכפלת ההוצאות על תחבורה ותשתיות בשמונה השנים הקרובות - מה שעל פניו עשוי לייצר נרטיב חדש של האצה בצמיחה ולהצדיק מהלך משמעותי של עליית תשואות.
אלא שפריצת התשואות שהגיעה בסוף השבוע (העשר מעל 1.5%), הגיעה רק למחרת, ביום שישי מהשעה 16:00. כלומר, הסיפור של ביידן והתשתיות לא היה זה שהניע את מהלך עליית התשואות.
כלכלנים בארה"ב מסבירים כי מהסכמה על מסגרת תקציב ועד להסכמה על מה מוציאים קיים פער גדול, וכן שמדובר במסגרת נמוכה משמעותית מזאת שהציג ביידן בתחילת השנה ושחלוקה שלה ל-8 שנים הופכת אותה לנחמדה. נוסף על כך, ביידן לא מתכוון להגדיל את מסגרת הגירעון, כך שלא מדובר בסיפור חדש של הוצאה ציבורית.
הקפיצה בתשואות ביום שישי הגיעה מעט אחרי פרסום נתון אינפלציה (PCE) בארה"ב - אינפלציית הליבה הגבוהה זה 30 שנה, בשיעור של 3.4%. אלא שגם הנתון הזה מתקשה להסביר את הקפיצה בתשואות, כשלא רק שהוא לא הפתיע למעלה, אלא שחלקים ממנו אף הפתיעו כלפי מטה.
למעשה, גם נתונים אחרים שפורסמו ביום שישי הפתיעו ברובם כלפי מטה והמשיכו לתמוך בנרטיב שקצב הצמיחה התחיל לרדת, ובהם בלטו סקר הצרכנים של אוניברסיטת מישיגן, שתיאר ירידה מפתיעה במצב הנוכחי, הוצאות הצרכנים תיארו קיפאון מפתיע והכנסות משקי הבית בירידה.
הסבר אחר עשוי להיות העלייה הבולטת במחיר הנפט, ל-74 דולר לחבית, שמיוחס למלאי היורד בארה"ב ולהצהרה של ממשלת ארה"ב הסותרת את ההצהרה האיראנית הקודמת שלפיה ארה"ב הסכימה להסיר את כל הסנקציות הקשורות לנפט גולמי איראני. ועדיין, גם מחיר הנפט העולה הוא לא הסבר מושלם, כך שקשה להסיק עד כמה עליית התשואות ביום שישי היא תנודתיות או שינוי כיוון.
פרסום מדד מחירי היבוא לישראל מלמד כי ברבעון הראשון מחירי היבוא של מוצרים לצריכה שוטפת (הלבשה, הנעלה ומוצרים להחזקת משקי בית) עלו ב-0.8%, בעיקר בשל התייקרות כלי בית ב-1.7%. מחירי מוצרים בני קיימא עלו ב-1.2%, בעיקר בשל עליית מחירי כלי תחבורה ב-2.6%. מדובר בשינוי במונחי דולר, ולכן ההיחלשות של השקל מול הדולר ברבעון הראשון ב-3.9% מסבירה יותר לחצי אינפלציה מיובאת מכל שאר ההסברים (סחורות, הובלה, ביקוש מתפרץ).
לא פלא, אם כן, ששוק האג"ח בישראל מגיב באחרונה במתאם גבוה יותר לשינויים בשער חוץ מאשר לתשואות האג"ח האמריקאיות. ברבעון השני (עד כה) השקל החזיר כמעט את כל ההיחלשות שלו מהרבעון הראשון, ולמעשה מול סל המטבעות הוא חזק כיום מכפי שהיה בסוף הרבעון הראשון - מגמה שאם תימשך, עשויה לגרום לבנק ישראל להיות מהאחרונים בעולם שיחשבו על חזרה להעלאות ריבית.
בשבוע שעבר העלו את הריבית במקסיקו, הונגריה וצ'כיה, בהמשך להעלאות מוקדמות יותר השנה בברזיל, טורקיה ורוסיה. המכנה המשותף של רוב המדינות האלה הוא גירעון בחשבון השוטף ב-2020 (למעט מקסיקו וצ'כיה). כלומר, אלה מדינות שחוששות בעיקר מחולשת המטבע המקומי, כשישראל, כידוע, כלל לא שם.
הכותב הוא כלכלן ראשי של בית ההשקעות אקסלנס. סקירה זו מסופקת כשירות לקוראים בלבד, ואין לראות בה הצעה, המלצה, תחליף לשיקול דעתו המקצועי של הקורא או ייעוץ השקעות או שיווק השקעות, לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות הערך ו/או הנכסים הפיננסיים המוזכרים או של ניירות ערך ו/או נכסים פיננסיים אחרים כלשהם