דו"ח התעסוקה חלש מהצפוי אבל חזק מדי מכדי להצדיק הפחתה של 50 נ"ב
דו"ח התעסוקה של אוגוסט היה חלש מהצפוי לא רק בגלל שהמשק האמריקאי רשם תוספת של 142 אלף משרות בלבד לעומת צפי לתוספת של 165 אלף משרות אלא גם בגלל שהחודשיים הקודמים עודכנו כלפי מטה ב-86 אלף משרות ל-118 אלף ביוני ו-89 אלף בלבד ביולי. בהתאם לכך ולאחר העדכון המאסיבי בנתוני השנה שעברה, מדובר על קצב תוספת משרות ממוצע איטי בשלושת החודשים האחרונים. כמו בכל החודשים האחרונים, גם באוגוסט חלק ניכר מהמשרות שנוספו לא היו פרו-מחזוריות כאשר בתחום הבריאות והרווחה נרשמה עלייה של 44 אלף משרות ובמגזר הממשלתי נוספו 24 אלף משרות. בצד החיובי, 46 אלף משרות נוספו בתחום הפנאי והאירוח ו-34 אלף משרות נוספו בענף הבנייה, אם כי ייתכן שבשני המקרים חלק מהעלייה נובע מההתאוששות לאחר השפעת הוריקן בריל ביולי. בענף התעשייה כמות המשרות ירדה ב-24 אלף, כאשר מחצית מהמשרות הללו היו בתחום ציוד תחבורה, מה שמחזק את הנתונים שפורסמו מוקדם יותר החודש במדד מנהלי הרכש.
גם שאר הדו"ח היה מעורב. בכל הנוגע לשיעור האבטלה הרי שזה היה צפוי לרדת, לאחר שעלה ביולי בעיקר בגלל אבדן משרות זמני על רקע ההוריקן בטקסס. לכן, עצם זה שלפי דו"ח משקי הבית 168 אלף עובדים חדשים נוספו למשק והורידו את האבטלה בעשירית נ"א ל-4.2% אלו חדשות טובות. עם זאת, באופן מדויק יותר הירידה באבטלה היתה מ-4.25% ל-4.22% כך שמי שרוצה להסתמך רק על זה כחדשות טובות עושה כנראה עוול למציאות. בכל הנוגע להשפעות האינפלציוניות הרי שאין בדו"ח מספיק כדי לשכנע את הפד להוריד את הריבית בחדות, אם כבר אז להפך. ראשית, השכר השעתי הממוצע עלה ב-0.4% בחודש אוגוסט, מה שהביא את קצב הגידול השנתי בו להאיץ מחדש מ-3.6% ל-3.8%. שנית, שעות העבודה השבועיות הממוצעות גם התאוששו ל-34.3, מ-34.2, בעוד שהתעסוקה הזמנית ירדה באופן זניח בלבד, כך שסך השכר במשק גדל אפילו יותר. אם נוסיף לכך שקצב תוספת המשרות באוגוסט היה למעשה גבוה מאשר ביולי וששיעור האבטלה ירד הרי שלא סתם ההסתברות להפחתה של 50 נ"ב ירדה ל-30% בלבד.
גם דו"ח ה-JOLTS שפורסם יומיים קודם לכן מצייר תמונה דומה כאשר למרות שמספר המשרות הפנויות ירד בחדות ביולי, כלל נתוני JOLTS מצביעים על שוק עבודה שממשיך להתייצב, ולא על אחד שמתדרדר במהירות. הנקודה המרכזית בדו"ח של יולי הייתה, כאמור, הירידה החדה של 237 אלף במספר המשרות הפתוחות. בעקבות הירידה הזו שיעור המשרות הפנויות ירד מ-4.8% ל-4.6%, נמוך לראשונה מהשיא שנרשם לפני הקורונה. במילים אחרות, שוק העבודה האמריקאי הולך ונחלש אבל הוא עדיין במצב שמזכיר את השיאים של המחזורים הכלכליים הקודמים כך שקשה לומר שיש בו בעיה מהותית. באופן דומה, גם שיעור המתפטרים נותר יציב על 2.3%, רמה שקרובה מאוד לרמה שבמחזורים קודמים היתה שיא המחזור. אם נוסיף לכך אינדיקאטורים אחרים שמלמדים על הביקוש לעובדים בארה"ב שלא התקררו באופן מספק עדיין (שיעור המשרות שקשה לאייש לפי סקר NFIB, סעיף התעסוקה במדד מנהלי הרכש בענפי השירותים או העודף במשרות פנויות לפי הקונפרנס בורד) הרי שבעיניים של הפד, אין שום סיבה למהר עם הפחתות הריבית.
הגידול במשרות במשק האמריקאי – ממוצע תלת חודשי
שיעור המשרות הפתוחות ושיעור המתפטרים בירידה אבל עדיין גבוהים מאוד
שיפוע העקום חזר להיות חיובי
שיפוע עקום התשואות האמריקאי (10-2 שנים) חזר להיות בשבוע שעבר חיובי, לאחר יותר משנתיים בהן היה שלילי. השינוי בשיפוע העקום התרחש תוך כדי ירידת תשואות לאורך כל העקום אבל באופן מהיר יותר מחלק הקצר וזאת בעקבות הציפיות להפחתות ריבית מהירות בשנתיים הקרובות. לרגל חזרתו של השיפוע לטריטוריה החיובית במקומות רבים החלו לצוץ כותרות שלפיהן העובדה שהשיפוע נהיה חיובי היא סימן מובהק לכך שהמשק האמריקאי בדרך למיתון שכן היסטורית הקשר הזה עבד. בעוד שכותרות אלו נכונות באופן עקרוני הן גם מצחיקות מעט שכן בדרך כלל הסימן המקובל לכך שהמשק בדרך למיתון הוא כששיפוע העקום נהיה שלילי ולא כשהוא הופך לחיובי. הסיבה לכך היא ששיפוע העקום הוא רק בבואה של ציפיות הריבית של המשקיעים והוא הופך לשלילי כשהמשקיעים מבינים שהריבית גבוהה מדי, שתוך זמן קצר יגיע מיתון ולכן הריבית העתידית תהיה נמוכה יותר. תהליך זה נמשך בדרך כלל כשנה-שנה וחצי והכניסה למיתון גורמת לבנק המרכזי להוריד ריבית, מה שמחזיר עוד לפני כן את שיפוע העקום לטריטוריה חיובית. ההבדל הגדול במחזור הנוכחי הוא הזמן שחלף בין העלאת הריבית למיתון (שעדיין לא הגיע) שהיה ארוך יותר באופן משמעותי. לכן, העקום נשאר בשיפוע שלילי הרבה יותר זמן מאשר במחזורים קודמים ורק עכשיו הוא חזר להיות חיובי. מה ניתן לגזור מכל זה? יש שתי מסקנות על שיפוע העקום שניתן להסיק: הראשונה היא שבדרך כלל כשהעקום מתחיל להיות יותר ויותר תלול כך גם האטרקטיביות של החלק הארוך הולכת ופוחתת, גם אם השיפוע לא גדל מעליית תשואות. הריבית המגולמת בחוזים העתידיים לסוף 2025 (2.75%-3%) מתאימה לעומק ההאטה הצפויה בארה"ב אך גם תוואי ההפחתות שהחוזים מגלמים ליניארי מדי וצריך להתרכז יותר בהפחתות מהירות בשנה הבאה. לכן, נדמה שהחלק הארוך של העקום מיצה את האטרקטיביות שלו. שנית, גם אם עדיין מוקדם מדי, אפשר להעריך ששיפוע העקום בשיא (שמגיע כאשר השוק מבין שהריבית כבר לא תרד) יהיה פחות תלול מאשר בעבר. במחזורים הקודמים השיפוע הגיע לכ-250-200 נ"ב בשיא, שיפוע שנבע גם מצפי להורדות ריבית מהירות מאוד של הפד בטווח הקצר וגם מציפיות לריבית גבוהה יותר בטווח הארוך. עם זאת, מכיוון ש: א) טראומת הריבית האפסית תמשיך לשכון במוח הקולקטיבי של הבנקים המרכזיים בעולם עוד זמן רב והם יהיו זהירים יותר עם הפחתות הריבית בעתיד. ב) חלק גדול מהכוחות הדיסאינפלציוניים שאפיינו את העולם בשני העשורים האחרונים עדיין כאן ואפילו מתחזקים (דמוגרפיה, טכנולוגיה משבשת), סביר להניח שהאינפלציה הממוצעת תחזור להיות נמוכה יחסית לאחר המחזור הכלכלי הנוכחי ותאפשר גם לריביות בטווחים הארוכים להישאר נמוכות באופן יחסי. לכן, סביר להניח ששיפוע העקום שילך ויגדל ככל שהפד יתקדם בתהליך הפחתות הריבית יגיע לשיא נמוך יותר מבעבר.
שיפוע עקום התשואות (10-2) בארה"ב
