| רונן מנחם, כלכלן ראשי של בנק (מזרחי טפחות) |
שוקי ההון עדים באחרונה לשתי "תחרויות משיכת חבל" חשובות מאוד. תחרות אחת, בין הודעות הריבית הכתובות שהוציאו הבנקים המרכזיים של ארה"ב וגוש האירו, לבין ההצהרות של ראשיהם, ג'רום פאוול וכריסטין לגארד, במסיבות העיתונאים שערכו דקות מעטות בלבד לאחר שהן פורסמו.
ההודעות היו מתונות וזהירות יותר, ואותתו כי על אף עליית האינפלציה השנתית בשני הגושים (7% בארה"ב ו-5% בגוש האירו, הרבה מעל יעדי האינפלציה של כ-2%), הם לא ימהרו על לקפוץ על רכבת הריבית.
במקום זאת, יובאו בחשבון גם גורמים הפוכים, כמו השלכות זן אומיקרון של נגיף הקורונה על הפעילות הכלכלית - שלפי אינדיקציות ומדדים מובילים שונים, התחילה שוב להתמתן - או התעסוקתית.
כפועל יוצא, קיבלו השווקים את המסרים האלה בשקט יחסי.
אלא שמסיבות העיתונאים שבאו תיכף אחר כך, לא דמו אפילו למסרים האלה.
פאוול שחרר לשונו ואמר כי יש מספיק מקום להעלאות ריבית בארה"ב לפני ששוק העבודה ייפגע. "הפדולוגים" יגידו לכם שזו התבטאות די יוצאת דופן. עשה רושם כי פאוול האיש מוטרד יותר מפאוול הנגיד, שחתם על נוסח ההודעה.
ואילו לגארד, שעד כה שללה חד וחלק העלאת ריבית באירופה עד לסוף השנה, אמרה הפעם כי תמתין להערכות מחלקות המחקר שלה לגבי האינפלציה, ואז תשקול שוב את עמדתה. היא אף הגדילה עשות ואמרה במשפט אחד שהאינפלציה גבוהה ממה שצפתה ו… שהיא לא תמהר לנקוט צעדים חדשים.
לשווקים המבולבלים זה הספיק. די היה להם לצפות ולהאזין ל"מבוגרים האחראים" כדי לשכוח עד מהרה את המסרים הכתובים שלהם.
עד מהרה, שינו מסיבות העיתונאים את התמונה מקצה לקצה. ה"נזק" נגרם תוך דקות מעטות, השווקים לא המתינו ו"לא לקחו שבויים".
דברי פאוול הקפיצו את תשואת הפדיון על אג"ח האוצר האמריקאי לשנתיים, שרגישה להעלאות ריבית קרובות, בשיעור היומי החד ביותר מאז מרץ 2020: מ-1.0% ל-1.15%.
ובגלל שפאוול רמז על לא מעט העלאות ריבית בקנה, גם התשואה לפדיון על אג"ח האוצר האמריקאי ל-10 שנים טיפסה מ-1.78% ל-1.85%, רמתה הגבוהה ביותר מאז ינואר 2010.
בגרמניה, תשואת הפדיון על אג"ח ממשלת גרמניה ל-10 שנים, קפצה מיד לרמתה הגבוהה ביותר זה 3 שנים, 0.14%.
בתוך כך, בבריטניה לא מחכים, והריבית בממלכה עלתה כבר פעמיים - מה שלא תרם להרגעת הרוחות, בלשון המעטה.
מבחינת השווקים, בתחרות משיכת החבל הזו היה ניצחון סוחף למילים שנאמרו על אלה שנכתבו.
"תחרות משיכת החבל" השנייה, בקנה מידה קטן יותר, היא בין פאוול לבין נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון. עד כה נוקט ירון מדיניות בדלנית, מדגיש את ההבדל בין האינפלציה הנמוכה בישראל (2.8% בשנה החולפת) לבין זו של ארה"ב, וצפה כי הריבית תעלה פעם אחת, השנה, אל מול ריבית הפד, שתעלה בין 3 ל-6 פעמים (תלוי את מי שואלים).
אני נהגתי לומר עד לאחרונה שבכך קרוב נגיד בנק ישראל יותר ל"מחנה לגארד" היוני. אבל כעת, לאחר הופעתה הפומבית והניצית יותר של האחרונה, עולה השאלה הבאה: האם, בתוך כמה חודשים, יישאר הנגיד ירון במחנה הריבית האפסית, או שיילך בדרכה של לגארד?
שוקי האג"ח המקומיים לא התעלמו מהירידות שפקדו את האג"ח האמריקאיות והאירופיות. כך, ירדו אתמול (יום שני) איגרות החוב הצמודות למדד המחירים לצרכן במח"מים (משך חיים ממוצע) הארוכים בין 1.2% ל-1.5% והסדרות השקליות הלא צמודות החסירו 0.7%.
מלאכתו של ירון ב"עיגון" עקום תשואות הפדיון לריבית הרשמית שלו, תהיה מאתגרת הרבה יותר. לכן, הודעות הריבית המשולבות, אלה שכוללות גם תחזית כלכלית מעודכנת וגם מסיבת עיתונאים של הנגיד, יהיו סופר חשובות, ואולי יהוו קו פרשת מים מבחינת שוק האג"ח המקומי. "המסיבה" הבאה בתור מתוכננת ל-19 באפריל, אבל ייתכן כי בנק ישראל יצטרך להידרש ל"הידוק המילולי" בחו"ל עוד קודם לכן.
הכותב הוא כלכלן ראשי של בנק (מזרחי טפחות