מחקר חדש של המכון הגרמני למחקר כלכלי (DIW) מציע כי התגובה המאוחרת של הבנק המרכזי האירופי (ECB) בהעלאת שערי הריבית המרכזיים תרמה משמעותית לרמות האינפלציה הגבוהות שנחוו בגוש האירו. על פי המחקר, גישה יזומה יותר עם העלאות ריבית הדרגתיות מאמצע 2021 יכלה להגביל את האינפלציה למקסימום של 3%, במקום לאפשר לה לעלות מעל 10% עד אוגוסט 2022.
גמירת הדעת של ה-ECB לשמור על מדיניות שער ריבית אפס עד יולי 2022, גם כאשר האינפלציה החלה לעלות באמצע 2021 וזינקה בעקבות תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022, נבחנת כעת בקפידה. מחבר המחקר, בן שומן, מתח ביקורת על הרציונל של ה-ECB שהמדיניות המוניטרית שלו לא יכולה להשפיע על מחירי האנרגיה, וטען כי הנחה זו הייתה שגויה.
המחקר הצביע על כך שמהלך מוקדם יותר להעלאת שערי הריבית היה מוביל כנראה לעליית ערך של האירו מול הדולר, מה שבתורו יכול היה לעזור למתן את מחירי האנרגיה שבדרך כלל נקובים במטבע ארה"ב בזירה הגלובלית.
למרות ההיסוס הראשוני של ה-ECB, קובעי המדיניות הכירו מאז בכך שהעלאות ריבית יכלו להיות מיושמות מוקדם יותר. הבנק המרכזי בסופו של דבר יזם סדרה של העלאות ריבית אגרסיביות, כולל מספר העלאות של 75 נקודות בסיס בסתיו 2022. החל משער שלילי של מינוס 0.5% ביולי 2022, ה-ECB יישם 10 העלאות רצופות, שהגיעו לשיא של שער פיקדון של 4% עד סוף הקיץ ב-2023.
שומן הדגיש כי עמדה תקיפה יותר בנוגע לשערי הריבית מצד ה-ECB יכלה לצמצם משמעותית את הלחצים האינפלציוניים, ואולי למנוע את העלייה החדה באינפלציה בעקבות הפעולות הצבאיות של רוסיה. בעוד שגוש האירו ראה את האינפלציה מגיעה לשיא של מעל 10%, כלכלות מפותחות אחרות, כמו ארה"ב עם שיא של 9.1% ובריטניה עם 9.6%, התמודדו גם הן עם אתגרים אינפלציוניים דומים.
מחקר ה-DIW מייחס את התבנית האינפלציונית הייחודית של אירופה בעיקר להסתמכותה הכבדה על אנרגיה מיובאת.
המחקר גם התייחס לגישה הזהירה של ה-ECB כתוצאה מהתנאי הכלכליים הירודים במדינות רבות בגוש האירו לאחר מגפת הקורונה והחששות לגבי יציבות המגזר הפיננסי. ה-DIW הסיק כי אילו ה-ECB היה מעלה את שערי הריבית המרכזיים מוקדם יותר, התוצר המקומי הגולמי (GDP) של גוש האירו היה נמוך בכ-3 נקודות אחוז אך היה מתאושש עד סוף 2023.
Reuters תרם לכתבה זו.
מאמר זה נוצר ותורגם בתמיכת AI ונבדק על ידי עורך. לקבלת מידע נוסף, עיין בתנאים והתניות שלנו.