| רונן מנחם, כלכלן שווקים ראשי, מזרחי טפחות |
הנתון שפורסם היום על הסנטימנט הכלכלי בגוש האירו מעמיד את הגוש, שאשתקד התאפיין בהאטה עד דריכה במקום של כלכלתו, בפני מציאות מאגרת.
הממצא החשוב ביותר, להערכתי, הינו רכיב ציפיות האינפלציה של המדד, שעלה לרמתו הגבוהה ביותר זה מאז שלהי 2022.
מדובר בכל רבדי המשק, לרבות משקי הבית הצרכנים והחברות.
במצב דברים זה, הנטייה של הצרכנים ביבשת להוציא הוצאות גדולות (לרכוש מוצרים בני קיימא) פוחתת וכך גם הרצון של החברות להשקיע - לרכוש תשומות ייצור, חומרי גלם ונכסי הון, על מנת להגדיל את התפוקה. הפגיעה המסתמנת הינה בצד הביקוש וההיצע כאחד.
שילוב של שני הדברים פועל לרעת כלכלת היבשת, שבמקביל מתמודדת עם החששות מהשלכות המכסים החדשים מצד ארצות הברית.
חשוב לציין כי מדובר בהיזון חוזר בעייתי, משום שציפיות האינפלציה עולות בשל החשש מהשלכות המכסים החדשים, ככל שיוטלו, ועקב עלייתן של הציפיות הללו, הפעילות הכלכלית, המקרטעת גם כך, עלולה עוד להתמתן.
כל זה קורה על רקע פיחות האירו, מה שגורר ההתייקרות של הייבוא לתוך היבשת ומתגלגל בסופו של יום למחירים המקומיים. המכסים, מנגד, יקשו על היצואניות של היבשת לנצל את פיחות האירו לטובתן.
מבחינת הבנק המרכזי של אירופה, זו בעיה כפולה.
ראשית, בניגוד לארה"ב, הוא מוריד את הריבית מדי חודש וזו כבר הגיעה כמעט למחצית מרמתה בשיא סבב ההעלאות הקודם (2.4 אחוזים לעומת 4.5 אחוזים). הורדת הריבית אמורה לאושש את פעילות הגוש (בגרמניה למשל התוצר התכווץ ב-0.2% במהלך הרבע האחרון של השנה שעברה), אך הדבר לא קורה.
שנית, ציפיות האינפלציה עולות ומסכנות את עצם המשך התהליך.
נחוצה התבהרות לגבי סביבת המכסים החדשה על מנת שהפעילות הכלכלית בגוש האירו תתאושש מהחולשה של השנים האחרונות .
מדיניות פיסקאלית מרחיבה כגון שזו שהחלה להינקט בגרמניה עשויה לסייע, אך לסקטור הצרכני והעסקי יהיה קשה לנצל את הריבית הפוחתת כל עוד נושא המכסים ממשיך לייצר רמה גבוהה מהרגיל של אי וודאות.