| רונן מנחם, כלכלן שווקים ראשי, מזרחי טפחות |
קצב האינפלציה השנתי עלה מ-2.2% בנובמבר ל-2.4% בדצמבר. זו התרחקות מרמת היעד של 2 אחוזים וחמור מכך – האצה שלישית ברציפות מאז ירדה האינפלציה ל-1.7% בחודש ספטמבר.
אומנם הנתון תאם לציפיות השוק, אך הוא עלול להקשות על הבנק המרכזי של אירופה להוריד עוד את הריבית כדי לתמוך בפעילות הכלכלית המדשדשת. נזכיר כי ברבע השלישי אשתקד תוצר גוש האירו צמח 0.9% בלבד בהשוואה לרבע המקביל ב-2023.
זאת ועוד – האינפלציה ללא מזון ואנרגיה, המשקפת טוב יותר את הביקוש בתוך הגוש, מהירה יותר ועומדת על 2.7%. גם כאן מדובר בבלימת הירידה של ליבת האינפלציה בחודשים האחרונים.
לבסוף, בחינת סעיף השירותים מצביעה על האצה קלה מ-3.9% ל-4%, פי 2 מיעד האינפלציה. זה הסעיף שהריבית הגבוהה בגוש אמורה לרסן ונראה כי עד כה ללא הצלחה.
בעיה נוספת קשורה לכך שקצב האינפלציה בגוש אינו אחיד. בגרמניה, לדוגמא, אינפלציה של 2.8%, יותר מרמת היעד, ואילו בצרפת, הכלכלה השנייה בגודלה, 1.8%, מתחת לרמה זו. לכן, ריבית אחודה לכל הגוש בעייתית ומבחינת צרפת ואיטליה, הכלכלה מספר 3 עם אינפלציה של 1.4% בלבד, מתאימה לכאורה ריבית נמוכה יותר.
בחודש שעבר אמר הבנק המרכזי של אירופה כי הורדת האינפלציה מתנהלת כסדרה וכי זו תרד מ-2.4% אשתקד ל-2.1% השנה ו-1.9% ב-2026. קצב האינפלציה כיום לא חורג מהרמות האלו, אך הכיוון מצריך מעקב מצדו, במיוחד נוכח הערכתו כי גם האינפלציה ללא מזון ואנרגיה תרד ל-2.3% השנה ו-1.9% ב-2026.
הנתון של היום מדגיש את הצורך להמשיך עם מדיניות מוניטרית תלוית נתונים ביבשת, כל עוד לא הוכח כי הריסון המוניטרי אכן הוליך לירידת מדרגה של האינפלציה. תמהיל של אינפלציה גבוהה ועולה וצמיחה נמוכה בעייתי מבחינת המטבע המקומי.