הטעויות הנפוצות ביותר של החוסך הישראלי בקרן הפנסיה

| אור פוריה יו"ר פוריה פיננסים |

קרן הפנסיה היא אחת ההשקעות החשובות והמשמעותיות ביותר שמבצע אדם במהלך חייו. מעבר לעובדה שמדובר בחובה חוקית – בין אם מדובר בעובד שכיר (כאשר המעסיק מפריש עבורו) ובין אם בעצמאי – הפקדה לקרן פנסיה מספקת יתרונות כלכליים רבים: הוצאה מוכרת, פטור ממס רווחי הון על הרווחים, כיסויים ביטוחיים במחיר משתלם, וחיסכון לגיל הפרישה.

אף על פי כן, חוסכים רבים מבצעים טעויות נפוצות שעלולות לפגוע בפוטנציאל ההשקעה והחיסכון שלהם. להלן 3 השגיאות המרכזיות – וכיצד להימנע מהן.

1. חשיפה נמוכה מדי למניות – פוטנציאל רווח שלא ממומש

בקרן הפנסיה קיים מנגנון ייחודי של תשואה קבועה ומובטחת עבור 30% מהחיסכון המנוהל. עד אוקטובר 2022, מנגנון זה התבסס על אגרות חוב מיועדות – ניירות ערך שהונפקו על ידי המדינה, עם תשואה שנתית של 4.86% צמודה למדד. החל מאוקטובר 2022, הוחלף המנגנון במודל תשואה מובטחת בגובה 5.15%. במקרים בהם התשואה בפועל עולה על שיעור זה, ההפרש מועבר לקרן ייעודית, שנועדה לשמש בעתיד כאשר התשואה תהיה נמוכה מ-5.15%.

המשמעות המעשית היא שבחירת מסלול ההשקעה משפיעה על 70% בלבד מהחיסכון. כך למשל, אם תבחרו במסלול מנייתי, החשיפה האפקטיבית למניות תעמוד על כ-70% בלבד מהחיסכון הכולל ולא על 100%. בחירה במסלול בינוני, כגון זה המיועד לגילאי 50 עד 60, הכולל חשיפה מנייתית של 40%, תוביל בפועל לחשיפה מנייתית של 28% בלבד (40% מתוך 70%).

מעבר לכך, השקעות בקרן פנסיה נהנות מפטור ממס רווחי הון על הרווחים. המשמעות היא שכל הרווחים נזקפים במלואם לזכות החוסך, ללא חבות מס. היתרון הזה תומך בבחירה במסלול עם חשיפה גבוהה יותר למניות, מאחר שבטווח הארוך השקעות מנייתיות נוטות להניב תשואות גבוהות יותר – ובמסגרות אחרות שאינן פטורות ממס, הן היו כרוכות במיסוי משמעותי יותר.

חשוב להבין כי קרן הפנסיה מהווה אפיק חיסכון לטווח ארוך במיוחד. הניסיון מלמד כי הסיכונים בהשקעה במניות ניכרים בעיקר בטווח הקצר, ואילו לאורך זמן, התנודתיות בשוק נוטה להתאזן וההשקעות מניבות תשואות גבוהות יותר. לכן, תנודתיות זמנית בשווקים אינה סיבה להימנע מחשיפה למניות בהשקעות פנסיוניות, שנועדו לתקופות של עשרות שנים.

המסקנה:
חוסכים שאינם מתקרבים לגיל פרישה צריכים לשקול בחיוב מסלולי השקעה עם חשיפה מנייתית גבוהה. כך יוכלו למקסם את פוטנציאל התשואה שלהם, לנצל את הפטור ממס רווחי הון במלואו ולהבטיח חיסכון משמעותי יותר לגיל הפרישה.

2. תשלום מיותר על כיסויים ביטוחיים – איך להימנע מהוצאה מיותרת?

קרן הפנסיה כוללת שני כיסויים ביטוחיים עיקריים:

כיסוי שיירים – במקרה של פטירת המבוטח/ת, בן/בת הזוג זכאים לקבל קצבת שיירים בגובה של 60% מהשכר המבוטח. ילדים עד גיל 21 זכאים לתוספת של 40% מהשכר המבוטח. עם זאת, עבור גברים שהצטרפו לקרן בגיל 41 ומעלה, שיעור הקצבה עשוי להיות נמוך יותר בהתאם לתנאי הקרן.
כיסוי נכות (אובדן כושר עבודה) – כיסוי זה מעניק למבוטח/ת קצבה חודשית בשיעור של 75% מהשכר המבוטח, במקרה של אובדן כושר עבודה המונע מהם להמשיך ולהשתכר מעבודתם.
הבעיה:
התשלום עבור שני הכיסויים מתבצע באופן אוטומטי עבור כלל המבוטחים, כולל רווקים ורווקות שאין להם תלויים הזכאים לקצבת שיירים במקרה של פטירה. במקרים כאלה, תשלום עבור כיסוי זה מהווה הוצאה מיותרת לחלוטין – דומה לרכישת ביטוח רכב עבור אדם שאין ברשותו רכב. תשלום זה עלול להגיע למאות שקלים בשנה, שניתן לחסוך בקלות.

הפתרון:
חוסכים רווקים יכולים לבטל את כיסוי השיירים באופן יזום. פעולה זו תאפשר לחסוך סכום ניכר לאורך זמן, תוך שמירה על יתרונות הקרן האחרים. עם זאת, חשוב לזכור כי יש לעדכן את הביטול אחת לשנתיים, כל עוד המצב המשפחתי נשאר בעינו.

המסקנה:
ביטול כיסוי שיירים עבור רווקים הוא פעולה פשוטה שיכולה לחסוך כסף רב לאורך זמן. מומלץ לעקוב אחר המצב המשפחתי ולעדכן את ההחלטה בהתאם לשינויים, על מנת להבטיח כי התשלומים שלכם מותאמים לצרכים האישיים שלכם.

3. הפקדה חלקית לקרן פנסיה – טעות שיכולה לעלות ביוקר

חוסכים רבים בוחרים להפקיד לקרן הפנסיה רק על חלק מהשכר המבוטח, כאשר את היתרה הם מנתבים לביטוח מנהלים. אמנם, ביטוח מנהלים עשוי להציע יתרונות מסוימים – בעיקר בתוכניות שנפתחו לפני יוני 2001, אשר מעניקות תנאים מועדפים – אך ברוב המקרים מדובר במוצר יקר יחסית, בעל דמי ניהול גבוהים, כיסויים ביטוחיים מצומצמים יותר ותשואות פחות אטרקטיביות.

הבעיה:
כאשר חלק מהשכר מופקד לקרן פנסיה והשאר לביטוח מנהלים, החוסך מפסיד יתרונות משמעותיים שקרן הפנסיה מציעה:

קצבה גבוהה יותר לאחר הפרישה
כיסויים ביטוחיים רחבים ומקיפים יותר
ניהול השקעות מקצועי ויעיל יותר
דמי ניהול נמוכים יותר בהשוואה לביטוח מנהלים
בנוסף, קיימים שני סוגי קרנות פנסיה:

פנסיה מקיפה – כוללת מנגנון תשואה מובטחת עבור חלק מהחיסכון, ומספקת הגנה רחבה למבוטח.
פנסיה משלימה (או כללית) – אינה כוללת את מנגנון התשואה המובטחת, אך מאפשרת להפקיד על יתרת השכר מעבר לתקרת ההפקדה של הפנסיה המקיפה.
חוסכים רבים מגיעים לתקרת ההפקדה בקרן הפנסיה המקיפה וממשיכים להפקיד את יתרת השכר לביטוח מנהלים – טעות שיכולה לפגוע בפוטנציאל התשואה ובתנאי הביטוח שלהם.

הפתרון:
במקרים בהם אין יתרון מובנה לביטוח מנהלים (כגון תוכניות שנפתחו לפני יוני 2001), עדיף להפקיד את כל השכר המבוטח לקרן פנסיה, תוך ניצול מלוא היתרונות הכלכליים והתנאים המשופרים שהיא מציעה.

המסקנה:
מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הפנסיה, על מנת לבחון את כדאיות ההפקדה והאחזקה של ביטוחי מנהלים קיימים. במקרים בהם אין יתרון ברור לביטוח מנהלים, עדיף להעביר את מלוא ההפקדה לקרן הפנסיה. פעולה זו תבטיח חיסכון יעיל, תשואות גבוהות יותר, והטבות ביטוחיות רחבות – וכל זאת בעלויות ניהול נמוכות בהרבה.

לנהל את הפנסיה בחוכמה

קרן הפנסיה היא אולי ההשקעה החשובה ביותר שתעשו במהלך חייכם. ניהול נכון של החיסכון הפנסיוני דורש מודעות ובחירה מושכלת במסלול ההשקעה הנכון, תוך הימנעות מתשלום מיותר על כיסויים ביטוחיים מיותרים והפקדה חכמה על כל השכר המבוטח.

* אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ השקעות, המלצה או חוות דעת באשר לכדאיות ההשקעה ואין בו משום תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכיו האישיים של כל אדם.