| יואב רימר, חדשות דבר |
חדשות "דבר" אפשר להבין את הרתיעה שחשים רבים מהדיבורים על 'אחדות'. רווחות בינינו עמדות קיצוניות שמרתיחות את הדם. מנהיגים שנבנים מרמיסת ציפור נפשם של ציבורים שלמים אוחזים בעמדות מפתח. הבעיה קיימת במינונים ובאופנים שונים בכל המחנות, גם אם אין טעם לחפש סימטריה. דומה שמה שצריך עכשיו הוא לא דיבורים על אחדות, אלא הכרה בכך שאנחנו בעיצומה של מלחמה. מלחמת תרבות לכל הפחות, אם לא מלחמת אזרחים על מלא.
ויש כמובן גם את המלחמה האמיתית. זו המדממת את טובי בנינו מדי שבוע. את החטופים שסבלם שובר את הלב ומטריף את הדעת, ואת משפחותיהם. את העקורים, את עשן השריפות בשדות, בערים ובמשקים. ויש את ההרס שגורמת המלחמה בעזה. הרס שגם אם בעיקרו הוא הכרח שלא יגונה, הרי שהוא גורם סבל בל יתואר. סבל שיוסיף ויתדלק למשך עשרות שנים את אותן המגמות השטניות שבהן אנו נלחמים ושאותן יצאנו למגר.
יש מי שתולה את תקוות האחדות דווקא בסולידריות של שעת מלחמה. באחוות המילואימניקים בחזית ובהתגייסות חוצת המגזרים של העורף. אלא שעל אף התנופה הראשונית, למלחמה ממושכת יש השפעה הרסנית על החברה האזרחית. זה נכון שבעתיים נוכח המחלוקות הנוקבות סביב ניהול המלחמה וסיומה. סביב האפשרות של עסקה לשחרור חטופים, סביב עתיד הרצועה, סביב גיוס החרדים ועוד. כל אחת מהמחלוקות האלו עלולה לקרוע לגזרים גם חברה בריאה ומלוכדת.…