| מאיה רונן, חדשות דבר |
חדשות "דבר" מפעלי תעשיית המזון שמתבססים על תוצרת חקלאית גילו לאחרונה שהם יתומים. המשרד שאחראי לשמור עליהם ולחזק את התעשייה המקומית הכריז עליהם מלחמה. מנהלי ועובדי המפעלים נוכחו לדעת שלא בטוח שיש מי שיילחם לצידם על זכותם לייצר, לעבוד, לפרנס ולהתפרנס בכבוד.
יו"ר ועד עובדי מפעל "פרי הגליל" בחצור הגלילית, מוטי חזיזה, זעק השבוע בדיון בוועדת הכספים את מה שכולם יודעים, אבל לא מוכנים להודות: "חברי הכנסת לא ממלאים את החדר כי מדברים על פרי הגליל. אם היה פה מונופוליסט או יבואן במקומי, הוועדה היתה מפוצצת, לא היה פה מקום".
בצפון: עובדי פרי הגליל יילכו הביתהבמפעלי תעשיית המזון, ממש כמו בכל תעשייה אחרת, חומרי הגלם מוזמנים בהתאם לתכנון הייצור. אלא שכאשר מדובר במזון, תהליך הייצור של חומרי הגלם – הירקות והפירות – כורך אותו בענף ייצור מקומי אחר, שסבל מהתעללות קשה בעשור האחרון: החקלאות.
בניגוד לאשליית השוק שנוהגים למכור לנו, זהו תחום שמתוכנן בקפידה, גם אם באופן מבוזר, הפועל בכמה זירות שונות. מפעלי תעשיית המזון שנשענים על תוצרת חקלאית מתכננים את התחום חודשים ושנים קדימה. התעשייה מתווה לחקלאים אילו גידולים נדרשים, מאילו זנים, באילו היקפים ובמקרים מסוימים מכתיבה גם את פרוטוקול הגידול.
מפעלי התעשייה מתקשרים עם חקלאים ותשלובות חקלאיות אזוריות בחוזים ארוכי טווח, שכן ההשקעה הדרושה לצורך גידול חקלאי היא גבוהה ורבת…
קראו את הכתבה המלאה בחדשות דבר