| סוניה גורודיסקי, ישראל היום |
בשבוע שעבר הושגה הסכמה בדבר תוכנית רב־שנתית למערכת הביטחון ולצה"ל במסגרת תקציב המדינה. על פניו, היתה זו בשורה משמעותית לצה"ל, שבשנים האחרונות התנהל ללא תקציב רב־שנתי ותוכנית עבודה מאושרת.
תקציב הביטחון נקבע על ממוצע של כ־68 מיליארד שקלים לשנה למשך חמש שנים.
אלא שמערכת הביטחון נאלצה להתפשר. התחום הראשון הוא סמכויות היתר שיוענקו לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' במינהל האזרחי ובהתיישבות ביהודה ושומרון.
התחום השני הוא סוגיית הפנסיות של אנשי הקבע, שלא יקבלו עוד פנסיית גישור מהמדינה לאחר גיל 60, ובין גיל 60 לגיל 67 יקבלו קצבה מקרן הפנסיה שלהם.
מדובר בפשרה מבורכת בין משרד הביטחון למשרד האוצר לאחר שנים של חילופי דברים קשים בין הצדדים בסוגיה.
אך מי שנפגע ממנה הם משרתי קבע בשכבת גיל מצומצמת יחסית, שמצד אחד כבר עברו את ה"שער הארגוני" השני בצה"ל, כלומר, חצו את גיל 35, וקשרו את גורלם עם הצבא, ומצד שני, התגייסו לצבא בסוף 2003, ולכן הם במסלול הפנסיה הצוברת, ולא במסלול הפנסיה התקציבית "השמנה".
רובם הם קצינים בדרגת סא"ל בגילים 35 עד 38, שככל הנראה כבר לא יעזבו את צה"ל לפני גיל 42. מדובר בעיקר במג"דים או במג"דים לשעבר, מפקדי טייסות, ומפקדי ספינות טילים וצוללות.
אבל כעת, הם מרגישים מרומים ונבגדים.
"מכרו אותנו",
אמרו רבים מהם בסוף השבוע האחרון.
"צמרת צה"ל יושבת במגדל השן שלה עם הפנסיות התקציביות השמנות, ולא מושפעת מהמהלך הזה".