| ריקרדו סטיון, שליח "דבר" בקטאר |
שמו של גרנט ואהל נשמע ברחבי העולם ביומיים האחרונים לא בזכות הכדורגל שהוא כל כך אהב וסיקר למרות שהוא אמריקאי, או בזכות הניתוחים המצוינים שעשה לענף, אלא בעקבות המוות הקשה שלו. הוא מת בחדר העיתונאים ואח שלו טוען שהוא נרצח אחרי שקיבל הרבה מאוד איומים על החיים שלו, בעקבות הדעות שלו על המונדיאל ועל פיפ"א, והפופולריות שלו בתור עיתונאי.
אני זוכר את גרנט בתור חבר, סוג של מלאך שומר שלי, מאז שהיה נער בר-מזל שהגיע בתכנית לחילופי תלמידים מהתיכון שלו בקנזס למקום הנכון בזמן הנכון, ועד לפני שבוע, כשהוא סיפר בהתלהבות על ההיכרות שלו עם לאו מסי.
גרנט סיים את חייו עם סיום המשחק בין הולנד לארגנטינה והכניסה להארכה. עד הדקה האחרונה של המשחק הוא עדיין שיתף את מאות אלפי העוקבים שלו במחשבותיו בטוויטר. את ההארכה ואת מסי שהוא כל כך אהב, מנצח בפנדלים, הוא כבר לא הספיק לראות.
“Notti Magiche”, איטליה כולה שרה - "הלילות הקסומים". בעצם, באיטלקית זה הרבה יותר מזה: קיץ ים-תיכוני, אוכלוסייה שלמה עם חוש הומור נהדר, והרבה הרבה כדורגל. ברמה גבוהה! אני חושב שמכל 10 גביעי העולם שסיקרתי, מעולם לא אכלנו כל כך טוב בכל אחת מהערים שאירחו את המונדיאל. מדינה נהדרת עם אוכל מדהים, משדרים מסרדיניה עם היופי המשגע ועד לטורינו באלפים האיטלקים.
אבל הסוד הכמוס ביותר היה ממש מתחת לאף שלי: באחד המסדרונות שמוביל לגן פתוח בדיוק במרכז העיתונות הראשי ברומא, היה שם בוטקה, שמהר מאוד למרכז האוכל הראשי שלי: אחד הספונסרים, גבינה פרמג'אנו, היו מייצרים פיצות קטנות בטעמים שלא הכרתי ולא שמעתי מעולם. כל אחת יותר טעימה מהשנייה.
לזה קוראים טיפ באמת. מי שנתן לי את הטיפ היה נער בשם גרנט ואהל, בחוצפה של עיתונאי מארה"ב, החליט שגם הוא שייך לכדורגל, מקום בו לא היו אמריקאים בכלל אז.