מייסד קרדנו (ADA) חשף בשידור חי: הפסדתי $3,000,000,000
| עו"ד יונתן ברנד, מנכ"ל אולטרה פיננסים |
בנק ישראל פרסם לאחרונה מתווה סיוע חדש למערכת הבנקאית, המתיימר להקל על הלקוחות בשנים 2025-2026 באמצעות הפחתת ריבית על המינוס, הסטת כספים אוטומטית ופטור מעמלות. הסיוע, בהיקף של כ-3 מיליארד שקלים, מוצג כפתרון לריכוזיות הבנקאית ולחוסר הנגישות הפיננסית של משקי הבית ועסקים קטנים. אלא שאני סבור כי מדובר בצעד קוסמטי בלבד, שאינו מתמודד עם שורש הבעיה אלא ממשיך את אותה מדיניות שמאפשרת למערכת הבנקאית לרשום רווחים חריגים על חשבון הציבור.
המשק הישראלי סובל מהיעדר תחרות בנקאית מובהק. חמש קבוצות בנקאיות בלבד שולטות בכ-96% מהשוק הפיננסי, תוך שהן חוסמות כל אפשרות להתפתחות תחרות ממשית. הציבור הישראלי אמנם מביע חוסר שביעות רצון מהבנקים, אך בפועל נותר שבוי במערכת שאינה מציעה חלופות ריאליות. הניסיונות להקים בנקים דיגיטליים חדשים נכשלו בהשגת שינוי משמעותי, והסיבה לכך ברורה – הרגולציה הקיימת ממשיכה להגן על המונופול הקיים במקום לפתוח את השוק לשחקנים חדשים.
מעבר לכך, מרבית הציבור הישראלי אינו מצויד בכלים פיננסיים בסיסיים שיאפשרו לו להתמודד עם הריכוזיות הבנקאית. חינוך פיננסי לקוי לצד חוסר מודעות לתנאי השוק משאירים את רוב הצרכנים שבויים בידי המערכת הבנקאית, המנצלת את נחיתותם לטובתה. במקום לתקן זאת באמצעות תוכניות חינוך והנגשת מידע, בנק ישראל ממשיך להפעיל פתרונות שטחיים שאינם מטפלים בליבת הבעיה.
חשוב לזכור כי שנת 2024 סימנה שפל כלכלי למשק הישראלי עקב מלחמת "חרבות ברזל". בעוד שהמשק כולו התמודד עם צמצום הכנסות וקיצוצים, הבנקים רשמו רווחי שיא של כ-30 מיליארד שקלים. הבנקים נהנו מהריבית הגבוהה של בנק ישראל, אך לא טרחו לגלגל את ההכנסות לציבור המחזיק כ-230 מיליארד שקלים בעו"ש ללא ריבית כלל. במקביל, ההפרשות של הבנקים לחובות מסופקים ואבודים היו נמוכות באופן מגוחך, ובמקרה של הבנק הבינלאומי – אף שליליות, מה שמדגיש עד כמה הבנקים פועלים (TASE:POLI) ללא סיכון ממשי.
במציאות כזו, השאלה המרכזית היא האם המתווה שמציע בנק ישראל – אשר מפחית כ-5% מרווחי הבנקים לשנת 2025 – ישנה משהו עבור הצרכן הישראלי? האם זה מה שיפתור את מצוקת האשראי של עסקים קטנים ובינוניים? התשובה ברורה: לא. עסקים קטנים ובינוניים הם עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית, אך הם גם הקורבנות הראשיים של המערכת הבנקאית. בזמן שהבנקים מייצרים רווחים עתק, הם נמנעים מלהעניק אשראי לעסקים אלו, גם תחת מסגרות תמיכה ממשלתיות. לדוגמה, מתווה הסיוע לעסקים בצפון הותנה באסמכתאות מורכבות, מה שהפך אותו בלתי נגיש לרבים. כך, במקום לסייע לאלו שנפגעו מהמשבר, הבנקים ממשיכים להעדיף מתן אשראי לתאגידים גדולים ולקוחות אמידים יותר.
הניסיון להכריח את הבנקים להפנות רווחים גבוהים לתמיכה בעסקים קטנים, בין אם באמצעות הלוואות בתנאים מועדפים או ויתור על עמלות, נדון לכישלון. אין סיבה להאמין כי מהלך כזה ישנה את גישת הבנקים, אשר במשך שנים הוכיחו כי יעדיפו לשמר את רווחיהם העצומים מאשר לפעול למען הציבור. אם רוצים לשים סוף לעיוות בין רווחי הבנקים למצוקות הציבור, יש לטפל בשורש הבעיה. ראשית, יש לקדם תחרות אמיתית בשוק הפיננסי על ידי תמיכה ישירה במתחרים של הבנקים הגדולים. הניסיון להקים בנקים חדשים בתוך אותה רגולציה חונקת הוכיח כי אין בכך תועלת. הציבור לא נוהר לבנקים הדיגיטליים, כי בפועל הם פועלים תחת אותן מגבלות.
המגזר החוץ-בנקאי הוכיח כי הוא מסוגל לספק שירותים פיננסיים טובים יותר, אך היצע הפתרונות עדיין מוגבל בגלל חסמים רגולטוריים ובעיקר בגלל מחסור במקורות. המדינה צריכה להפסיק להעניק לבנקים יתרון מובנה ולאפשר לשוק לתקן את עצמו דרך הרחבת האלטרנטיבות החוץ-בנקאיות. רק כך ניתן יהיה ליצור שינוי אמיתי. במקום צעדים פופוליסטיים, יש לקדם תחרות אמיתית שתאתגר את המערכת הבנקאית ותעניק לצרכנים ולעסקים אפשרויות טובות יותר. זה הזמן לשחרר את השוק מחסמים רגולטוריים ולאפשר לכוחות השוק לעשות את עבודתם. אם לא נפעל כעת, הציבור הישראלי ימשיך לשלם את המחיר – והבנקים ימשיכו לגרוף רווחים חסרי תקדים על חשבונו.