הקונגרס האסטרונאוטי הבינלאומי (IAC), אירוע מרכזי עבור סוכנויות החלל העולמיות, החל השבוע במילאנו, על רקע תחרות גיאופוליטית גוברת בתחום חקר החלל. עם דגש על פעילויות במסלול כדור הארץ ועל הירח, הכנס מתאפיין בנוכחות משמעותית של המגזר הפרטי, השואף להדביק את הקצב שקבעה SpaceX, החברה בהובלת אילון מאסק.
ה-IAC השנה בולט במיוחד בכך שהוא מביא תחת קורת גג אחת מומחי חלל מארצות הברית ומסין, שתי המתחרות המובילות במרוץ החלל הנוכחי. עם זאת, היעדרותה של רוסקוסמוס הרוסית, שהודרה על ידי מדינות המערב בעקבות הפלישה לאוקראינה ב-2022, מדגישה את הדינמיקה המשתנה בשיתוף הפעולה הבינלאומי בחלל.
הקונגרס, המאורגן על ידי הפדרציה האסטרונאוטית הבינלאומית (IAF), מתהדר במספר שיא של 7,197 תמציות טכניות שהוגשו, כאשר 37% מהמצגות מיועדות להיות מועברות על ידי סטודנטים ואנשי מקצוע צעירים. נשיא ה-IAF, קליי מאורי, הביע את התרגשותו מהקונגרס, תוך השוואת התקופה הנוכחית בחקר החלל לעידן אפולו של שנות ה-60.
בין הנושאים המרכזיים הצפויים לדיון נמצאים חקר הירח, תוכנית הירח ארטמיס של NASA, הבונה קואליציה של מדינות שותפות, והצורך הדחוף של אירופה בגישה עצמאית לחלל.
ביל נלסון, מנהל מורשה של NASA, צפוי לגייס תמיכה באסטרטגיה של הסוכנות לשילוב חברות פרטיות בהחלפת תחנת החלל הבינלאומית (ISS) לאחר פרישתה הצפויה ב-2030. ה-ISS היתה סמל לדיפלומטיית החלל הבינלאומית, בהובלת ארה"ב ורוסיה בעיקר. בעוד NASA משקיעה ביליונים בתוכנית ארטמיס, היא שואפת לשמור על נוכחות במסלול נמוך סביב כדור הארץ כדי להתחרות בתחנת החלל הסינית טיאנגונג, שאירחה טייקונאוטים סינים במשך שלוש שנים.
גם ארה"ב וגם סין שואפות באופן שאפתני להנחית בני אדם על הירח בעשור הזה, לראשונה מאז משימת אפולו האמריקאית ב-1972. מאמציהן כוללים יצירת בריתות עם מדינות שותפות ומינוף יכולות המגזר הפרטי, המשפיעים על יעדי החלל של סוכנויות קטנות יותר.
ה-IAC מתקיים במקביל להליכים פרלמנטריים באיטליה לאישור המסגרת החקיקתית הראשונה של המדינה לתעשיית החלל, כולל כללים להשקעה פרטית. שר התעשייה האיטלקי אדולפו אורסו הדגיש ביום ראשון את חשיבותה של מסגרת זו, תוך הדגשת תפקידה בהשגת יעדים לאומיים והבטחת ניצול בר-קיימא של החלל.
איטליה, תורמת משמעותית לסוכנות החלל האירופית, התחייבה ל-7.3 ביליון אירו לפרויקטים לאומיים ואירופיים בתחום החלל עד 2026. אירופה מעריכה מחדש את סדרי העדיפויות שלה למשגרים ולוויינים בשל טכנולוגיות חלל משבשות, תחרות מצד חברות פרטיות כמו SpaceX, ומתחים גיאופוליטיים.
ה-Falcon 9 של SpaceX הפך לעמוד התווך של הגישה המערבית לחלל, מה שדוחף את ארה"ב ומדינות אחרות לעודד חברות חלל מתעוררות שיכולות להציע רקטות במחירים נמוכים יותר. SpaceX גם מחזיקה בתואר מפעילת הלוויינים הגדולה בעולם עם רשת האינטרנט הנרחבת Starlink שלה.
לאחר הפסקה, אירופה חידשה את הגישה הבלתי מאוישת למסלול עם טיסת המבחן של המשגר Ariane 6 ביולי. עם זאת, קיבולת הלוויינים של אירופה מוגבלת בשל ניתוק הקשרים עם רוסיה, שרקטות ה-Soyuz שלה היו חיוניות לפני הסכסוך באוקראינה.
תעשיית ייצור הלוויינים האירופית מסתגלת כאשר הביקוש ללווייני גיאוסטציונריים גדולים ומותאמים אישית פוחת לטובת קבוצות לוויינים במסלול נמוך סביב כדור הארץ כמו Starlink. החברה האיטלקית Leonardo, המארחת את האירוע, מקדמת אסטרטגיה חדשה הכוללת את שותפתה הצרפתית למיזם משותף Thales והמתחרה Airbus.
שיחות מקדימות מתקיימות בין שלוש החברות לאיחוד אפשרי של פעילויות הלוויינים שלהן, כאשר התוצאה תלויה בעמדת הנציבות האירופית, שחסמה בעבר מאמצי איחוד דומים.
אסטרטגים אירופיים רואים בחלל שוק גלובלי, ומציעים כי אילוץ חברות אירופיות להגביל את התחרות שלהן לאזור מתעלם מההקשר הרחב יותר של התחרות העולמית.
היוזמה של NASA לעודד תחליפים פרטיים ל-ISS עודדה שיתופי פעולה טרנס-אטלנטיים, כולל מיזם משותף בין Airbus לחברת הפעילות החללית האמריקאית Voyager, שמטרתו לענות על הביקוש האירופי למחקר ופעילות במסלול נמוך סביב כדור הארץ.
רויטרס תרמה לכתבה זו.
מאמר זה נוצר ותורגם בתמיכת AI ונבדק על ידי עורך. לקבלת מידע נוסף, עיין בתנאים והתניות שלנו.